סידור הבית – עשה זאת בעצמך

אז באמת, למה חשוב לנו כל כך סדר?

בהרצאותיי וגם כאן באתר אני שבה ומציינת את ה"אני מאמין" שלי:

בלגן בבית הוא גם "בלגן בראש" והתוצאה: בלאגן בחיים.

סדר בבית = סדר בראש = סדר בחיים

בית נועד לשרת אותנו ולא להיפך.

ארגון לא נכון של הבית מאט אותנו, מכביד עלינו וגורם לבזבוז מיותר של משאבים – כספיים ונפשיים כאחד.

סדר וארגון משפרים את איכות חיינו!

זמן רב וגם כסף הולכים לאיבוד בחיפוש אחר דברים שנעלמו, דוגמת דוחות לא משולמים או חשבונות שוטפים. אנו לא יודעים מה יש לנו בארונות ולכן קונים עוד ועוד פריטים ומצרכים מיותרים.

הקפדה על סדר וארגון מאפשרת לנו התנהלות קלה ויעילה. בתהליך הסידור אנחנו מפנים דברים שאנו לא משתמשים בהם יותר והתחושה הזו משחררת, גם נפשית וגם פיזית, והיא פותחת חסימות אנרגטיות. רבים מהאנשים שאיתם עבדתי יכלו להתפנות להתחלות חדשות רק לאחר סידור הבית או המשרד שלהם והעיפו את הבלאגן החוצה. רק לאחר שאתה מסמן וי על משימות ישנות ומכבידות – אתה יכול לפתוח דף חדש ורענן יותר. גם המסורת היהודית מגבה את הרעיון הזה, שהרי נאמר: "ישן מפני חדש תוציאון".

בשנים האחרונות אנו חיים בתרבות צריכה מסיבית. יש תחושה שהכול זמין ואפילו זול אולם זו אשליה. כל המבצעים שמפתים אותנו להוציא עוד ועוד כספים תחת יצירת הרושם שאנו כביכול חוסכים גורמים לבסוף לקניות מיותרות ובזבוז מטורף.

תופעת הקניה האובססיבית והצריכה המוגזמת מקורה בין השאר בזמנים שהיה מחסור, במיתוס השואה והצנע. "שיהיה, שלא יחסר, אולי נצטרך… חבל…" אך כיום סיבות אלו אינן יכולות להוות לגיטימציה לצבירה בלתי פוסקת.

כיום אנשים רבים מאובחנים כבעלי בעיית קשב וריכוז. אין ספק שזה משפיע על יכולת סידור וארגון, אבל זה לא יכול להוות תירוץ לכאוס. דווקא אנשים אלו חייבים יותר מאחרים לשלוט בנעשה אצלם ולהמעיט בצבירה ככל האפשר.

אם כן, בבואנו להתחיל בסידור בית, מהו הדבר הראשון שעלינו לעשות?

אם זה לא בשימוש – החוצה!

צריכה להיות סיבה ממשית ומוצדקת להשארת דברים ולא רק אמוציונאלית בכדי שנשאירם.

בית הוא לא מחסן. הוא מקום למגורים. הוא המקדש שלנו. מבצרנו. צריך לכבד אותו, ליהנות ממנו ולא להעמיסו ולחנוק אותו שלא לצורך.

כשניגשים לסידור ארונות, בגדים שלא לובשים למעלה משנתיים – גג שלוש! החוצה! המשפט הידוע "כשאוריד במשקל זה יעלה עלי…" לא עובד! לא מפני שאנשים לא יורדים במשקל, אלא מכיוון שאחרי שהם יורדים במשקל הדבר הראשון שהם עושים זה לפתוח במסע קניות! בינתיים הבגדים נערמים ורק מזכירים לנו תקופה אחרת וגורמים למצב רוח ודיכאון.

השתדלו לא לבחון את הבית כמכלול (פחות מייאש ומתסכל) אלא כפינות שאפשר לטפל בהן בקלות.  עבדו בשיטת הפוך על הפוך – ככל שהבלגן גדול יותר כך טפלו בפינות קטנות יותר.

אין דבר כזה, "פה אין לי מה לגעת, הכול מסודר".

פרופורציות – לא צריך לשמור 3- 4, 50 מכל דבר. מצבור שקיות ניילון לשימוש חוזר זה דבר חיובי. לא צריך למלא את כל המרפסת.

כנ"ל גומיות, חוטי חשמל, ניירות אריזה, קופסאות פלסטיק, צנצנות…

אפשר להתייעל בעבודות הבית ועל ידי כך להקל את הבלגן והערמות המצטברות כל כך בקלות.

לדוגמה:

כביסה – לאסוף ולהכניס ישר למכונה. אין צורך למלא  את הסל לעייפה. כאשר מורידים מהחבל לקפל מיידית כמעט כל מה שאפשר. למשל: מגבות. ממלאות בקלות מכונה, מתקפלות בקלי קלות ומיד לארון חזרה. כנ"ל מצעים.

קניות – כאשר אתם אורזים מוצרים בקופה, נסו לארוז את המוצרים על פי נושאים. מוצרי חלב, ירקות וכו'. כאשר מגיעים הביתה, קל יותר לפרק את השקיות. בכל מקרה אל תדחפו הכול למקרר ולארונות בלא אבחנה רק בכדי לסיים עם המטלה.

דואר – לא להשאיר מעטפה לא פתוחה ולערום ערמות.  למעלה מ- 90% מהניירת תטופל באופן זה מיידית. (רובה דרך אגב יגיע לפח האשפה בלי כל בעיה)

בסך הכול, ככל שמתבצעת יותר עבודה "בשוטף" כך קל הרבה יותר לשמור על סדר וארגון. הדברים אינם מצטברים "לפרויקטים" שמעיקים ומכבידים.

כולנו מקבלים מתנות ממתנות שונות. מלקוחות, מהבוס, מזכרות וכו' כמו עטים יוקרתיים, פנקס בעטיפה מהודרת. משום מה אנו נוטים "לשמור" עליהם. משאירים אותם בקופסתם היפה "כי חבל" עליהם אבל לעולם לא עושים בהם שימוש. ולמה בעצם? הכניסו את הדברים לשימוש! פנקו את עצמכם ותיהנו מהדברים. הם שלכם ובשבילכם. לא "חבל עליהם". הם נועדו לכך.

אל תתפתו לקבל דברים שאין לכם צורך ממשי בהם מאנשים אחרים. אם הם אינם נחוצים להם גם לכם ודאי אין צורך בהם. ביתכם אינו מחסן או חנות יד שנייה.

שימו לב שאנו נוטים להפוך דברים "לפרויקטים". להוסיף אפליקציה לחצאית, למסגר את התמונה הישנה, לצבוע את הארגז המתפורר… החדשות הן: אם לא עשיתם את זה עד עכשיו כבר לא תעשו זאת!

סנטימנטים – גם כאן נדרשות פרופורציות ולא להסתכל על הדברים כמכלול. אין דינם של פמוטי הכסף של סבתא כדינם של עיתונים מלפני שבועיים.

קודם נפטרים מהדברים  "הבאמת" לא שימושיים ולא ורק אחר כך לגשת לדברים עם מטען רגשי בעבורנו. אפשר ורצוי לשמור לנו מזכרות. אבל שוב, במידה.

ישנם אנשים שזקוקים לדברים, באם אתם לא משתמשים בהם. הדבר מאוד עוזר להשתחרר מהמושג "חבל על…"

לצערי רבים האנשים אשר "עושים חשבון" למי ולאן הולכים הדברים אשר יוצאים מביתם. זה מיותר! אותם חפצים לא מביאים לכם תועלת, הם יביאו תועלת למישהו אחר.

ולסיום, משפט חכם שיכול מאוד לעזור:

מה שחשוב זה לא מה שיש לנו, אלא מי שאנחנו!